פסק-דין בתיק ס"ע 15129-05-09

1.         בפנינו תביעתו של ד"ר עמוס ברנס (להלן- " התובע") כנגד מעסיקו לשעבר, המרכז האקדמי כרמל (להלן- " המרכז" ו/או " המכללה"), ש.א.א רשת מכללות (הנתבעת מס' 2) ונשיא המכללה פרופ' יחזקאל טלר (הנתבע מס' 3) למתן צו קבוע שיאסור על הנתבעים לפטרו ושיורה על השבתו לעבודה; לתשלום פיצוי בסך 200,000 ש"ח מכוח הוראות חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין), התשנ"ז-1997 (להלן- " חוק הגנה על עובדים") וכן לחיוב הנתבעים לקיים את כל התחייבויותיהם להעסקתו על פי התנאים אשר סוכמו, לטענתו, בינו למרכז, בהסכם מחודש 8/07. 

2.         בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש התובע בקשה לסעד זמני, לפיו יורה ביה"ד על ביטול הפיטורין ועל החזרתו לעבודה במרכז, תוך חיוב הנתבעים לקיים את כל התחייבויותיהם להעסקתו על פי התנאים אשר סוכמו, לטענתו, בינו למרכז, בהסכם מחודש 8/07.

             בהחלטתנו מיום 14.1.10 דחינו את הבקשה לסעד הזמני, תוך שקבענו, ברמה   הלכאורית, כי התובע אינו חוסה תחת הגנתו של חוק הגנה על עובדים וכי לא נפל פגם בהליך פיטוריו.

בר"ע שהוגשה לביה"ד הארצי על ההחלטה הנ"ל - נדחתה.

3.         מטעם התובע העידו בפנינו התובע ומר עבד מועתצם - סטודנט שהיה מועמד ללימודים בהתמחות לחשבונאות במרכז לקראת שנת הלימודים תשס"ט (להלן- " מר מועתצם").

             מטעם הנתבעים העידו פרופ' טלר, נשיא המכללה (להלן- " פרופ' טלר"), מר גיל ביתן         (מנכ"ל הנתבעת 2, להלן- " מר ביתן"), מר        עדי אורן (מנהל השיווק של המכללה, להלן-" מר אורן") ומר גיל רשף - יזם אשר נמנה על מייסדי המכללה להלן- " מר רשף").

4.          רקע עובדתי כללי והשתלשלות העניינים, בתמצית :

א.          התובע הינו ד"ר לכלכלה ורו"ח מוסמך.

ב.         הנתבע מס' 1- המרכז, הינו מוסד אקדמי, אשר קיבל, במהלך חודש 7/08, היתר מאת המועצה להשכלה גבוהה (להלן- " המל"ג") לפתוח מוסד להשכלה גבוהה, לנהלו ולקיים בו תכנית ללימודי משפטים ומינהל עסקים.

            הנתבעת מס' 2- הינה חברה אשר הפעילה את שלוחת אוניברסיטת דרבי בישראל ולימים "התגיירה" למוסד ישראלי- המרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה. הנתבעת 2 היא היזם העומד מאחורי הקמת המכללה.

             הנתבע מס' 3- פרופ' טלר,  מכהן, כאמור, כנשיא המכללה ועומד בראשה, בכל המועדים הרלבנטים להליך זה.

ג.          בשנים 2005 - 2008 הועסק התובע על ידי הנתבעת 2 כמרצה בשלוחת אוניברסיטת דרבי בישראל.

ד.         בשלב בו הייתה המכללה עדיין בשלבי הקמה הוצע לתובע, על ידי מר גיל רשף, מבעלי השליטה בנתבעת 2, לשמש כמרצה במכללה, לכשתוקם, בתחומי מחשבים, חשבונאות, כלכלה ומימון.  כן דנו השניים באפשרות כי ייפתח במכללה חוג לחשבונאות, בניהולו של התובע ובראשותו.

            התובע נענה להצעה והצדדים החליפו ביניהם טיוטת הסכם להעסקתו, בכותרתה צוין במפורש:  "מחייב רק לאחר חתימה על החוזה".

            אין מחלוקת, כי הטיוטה לא נחתמה על ידי הצדדים.

ה.         אין גם מחלוקת, כי לחוג לחשבונאות אשר עתיד היה להיפתח בשנה"ל תשס"ט נרשמו סה"כ  18 מועמדים, מהם - 13 בלבד עמדו בתנאי הקבלה.

            מתוך 13 המועמדים אשר עמדו כאמור בתנאי הקבלה,  10 היו ממוצא ערבי.

ו.          ביום 22.10.08, כשבוע וחצי לפני פתיחת שנת הלימודים, התקיימה ישיבת סגל מרצים של החוג למנהל עסקים, במהלכה הודיע פרופ' טלר, כי למרות שנרשמו רק 13 סטודנטים להתמחות בחשבונאות, ההתמחות תיפתח כמתוכנן.

ז.          ביום 24.10.08, יומיים בלבד לאחר ישיבת סגל המרצים, הודע לתובע על ידי עו"ד נפתלי ויטמן, סגן נשיא המכללה (להלן- " עו"ד ויטמן"), כי הוחלט שלא לפתוח את ההתמחות בחשבונאות, מאחר והסתבר כי תלמיד אחד או שניים בלבד  מתוך 13 התלמידים הללו (שעמדו בתנאי הקבלה) הסדירו את תשלום שכר הלימוד.